רודה נ' אופנהיימר יצור ושיווק (1998) בע"מ

החלטה

1.עסקינן ב"בקשה להעברת מקום דיון" מבית משפט זה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

הבקשה הוגשה על ידי המבקשת, היא המשיבה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי המשיב דכאן בהתייחס ל"מרציפן מצופה שוקולד", מוצר המיוצר ומשווק על ידי המבקשת.

2.לטענת המבקשת הסמכות המקומית לדון בהליך מסורה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי "מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע" (תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 – להלן: "התקנות")..

לשיטת המבקשת מש"מטה החברה (היא המבקשת – ש.י.) ומפעלה ממוקמים בעיר ירושלים" על המשיב כ"מוציא מחברו" היה להגיש תביעתו בסמוך למקום עסקה של המבקשת.

3.המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה מכוח החלופה שבתקנה 3(א)(2) לתקנות כ"מקום יצירת ההתחייבות", זאת משהמוצר נשוא ההליך נרכש בתל אביב, כמבואר בסעיף 5 לתצהיר המשיב, אשר הוגש בתמיכה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

4.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

5.הצהרתו של המשיב בתצהיר התומך בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה לפיה רכש את המוצר נשוא ההליך "במתחם דיזנגוף סנטר בת"א" מקנה סמכות מקומית לבית משפט זה מכוח החלופה שבתקנה 3(א)(2) לתקנות, כמו גם על פי החלופה שבתקנה 3(א)(4) כ"מקום מסירת הנכס".

6.משכך, בהינתן העובדה כי הן לבית משפט זה והן לבית המשפט המחוזי בירושלים מסורה הסמכות המקומית לדון בהליך, על המבקש להוכיח כי "מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו" (ראה: בש"א 5428/10 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, בש"א 4399/10 שמואל גלבהרט נ' ישראל סביון, בש"א 9943/08 מדינת ישראל-משטרת ישראל נ' עזבון המנוח מנדיוק לאוניד).

7.המבקשת לא השכילה, לדידי, להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה במובהקות הנדרשת לשם העברת מקום הדיון.

בבקשה מצאה המבקשת לציין באופן לאקוני כי "יש להעדיף את מקום משרדיה .... בירושלים, ואין להטריחה לדיונים" בתל אביב (ראה סעיף 10).

בתשובה שהגישה לתגובת המשיב הוסיפה וציינה כי בנסיבות כגון אלה שבפני בהן יוזם ההליך הוא "קונה" יש ליתן בכורה למקום עסקו של היצרן שאחרת יידרש להתדיין בכל רחבי הארץ.

8.בכל אלה אין, כאמור, להטות באופן מובהק את הכף לטובת המבקשת.

נוכח הקרבה הגאוגרפית בין תל אביב לירושלים ומשלא באה כל טענה וממילא ראיה בדבר קושי מיוחד של מי ממנהלי/עובדי המבקשת להגיע לתל אביב אלא אך נטען ל"טרחה", סבורה אני כי יש להותיר את הדיון בבית משפט זה, מה גם שמירב הזיקות מתקיימות דווקא בו- מקום מגורי התובע, מקום יצירת ההתחייבות, מקום מסירת הנכס, המקום בו נמצא משרד עורכי הדין מטעם המבקשת.

(ראה: בש"א 1307/00 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' שריקי מיכאל)

9.אוסיף ואציין כי אין בידי לקבל טענת המבקשת כי יש לרכז תביעות כנגד "יצרן" במקום מושבו.

לדידי, מדיניות צרכנית נכונה וגישה שירותית ראויה אינה תומכת בגישה זו.

על "היצרן" להיכבד ולהתדיין עם כל "קונה" בין במקום יצירת ההתחייבות, בין במקום מסירת המוצר ובין במקום בו נטען למחדלו.

לא למותר לציין כי יצרן/בעל עסק יכול להגביל את תחום השיפוט בהסכמת הקונה בדרך של קביעת מקום שיפוט ייחודי (הוראת תקנה 5 לתקנות).